<h1>ספר השטרות לרבינו יהודה אלברצלוני</h1>
<h2>דף לח.</h2>
והשטר השלשים וחמש הוא שטר כתובת יבמין. ואע"פ שכתבנו דיניה וענייניה בהלכות ייבום וחליצה חזרנו כאן נוסחא דכתובה להחזירו ולקובעו בסידור השטרות ואע"פ שמיבם היבם את יבמתו אינו רשאי אלא לאחר שימתין שלשה חדשים [יבמות מ"א ע"א] כדמפורש בהלכות יבום וחליצה וכמו כן נמי אע"פ שבדורות הראשונים לא היו כותבין שיעבוד כתובות יבמין אלא על נכסי הבעל הראשון שנפטר וכדתנן גבי יבמות [שם ל"ח ע"א] כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה האידנא תקינו רבנן על נכסיו דידיה כשאר כל כתובות דעלמא כדאמרינן [שם ל"ט ע"א] ואי לית לה מראשון תקינו רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכך נוהגות היום כשאר כל כתובות. והדין נוסחה. ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת פלונית למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית צביתי ברעות נפשאי ואמ' קדמנא פלוני בן פלוני אחי (דמואבי) [דמן אבי] הוה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וברא וברתא ומוקים שמיה בישראל לא שבק ושבק הדין איתתא פלונית בת פלוני ואנא פלוני בר פלוני חזינא ליבומי יתה מן אוריתא ולמיזן יתה ולפרנס יתה כדכתי' בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה ושמעת פלוניתא דא ואיתיבמת לה לפלוני בר פלוני והות ליה לאינתו ואמ' לה פלו' כען הבי (ויבק) [ויבם] יתיכי כדת משה וישראל בדיל לאוקומי לאחי מיתנא שמא בישראל כמא דכתי' והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא יכרת שמו בישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואסובר יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ושמעתיה פלוניתא דא ואיתיבמית ליה לפלוני דנן והות ליה לאינתו כדת משה וישראל וצבי פלוני בר פלוני וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מאתן זוזי מוהרא דחזו לה מן אוריתא דהוה כתיב בכתובתה דכתב לה אחי בעלה עד הוה לבתולה וקפיץ וצבי ואוסיף דהוה כתיב לה מוהרא דחזי לה ומזונהא וכסותהא וסיפוקהא ומיעל עלה כאורח כל ארעא וצביאת פלוניתא דא ואיתיבמת ליה לפלוני דנן והוה ליה לאינתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא כמא דאיתיאת לבעלה קדמא אחוהי דהדין פלוני בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא סך שומת הכל וכו'. כותבין בכתובה על דרך המקום ועל מנהג מדינתם וכמו שפירשנו בהלכות כתובות. וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שטר כתובתה ותוספת דילה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי לאיתפרע מכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא שקניתי ושאני עתיד לקנות דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לפרעון שטר כתובה דא ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה וקביל פלוני אחריות כתובתה ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה כאחריות וחומר כל שטרי כתובות דנהיגות בישראל מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני לפלונית בת פלוני יבמתו בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ואיכא נוסחאי דכתיבי בכתובת יבמין וצבי פלוני בר פלוני דנן וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מוהרא כסף מאה זוזי דחזו לה מדרבנן ולא כתבי בה נמי מאי דסיימינן לעיל על כתובה דמאתן זוזי מוהרא דחזו לה מדאוריתא דהוה כתיב לה בכתובתה דכתב לה אחי בעלה וכו' משום דסבירא להו דכתובתה דמאה זוזי קא עבדי לה כמו לכל אלמנה וגרושה. וגם רבי' סעדיה גאון ז"ל בספרי בועות דיליה כת' ויהב לה תריסר זוזי ופלגא מוהרא דחזו לה מן אוריתא ובהני מילי כולהו על מנהג המקומות והמדינות קא כתבינן לכתובות ולשטרות.
<h2>דף לט:</h2>
והשטר הי"ג הוא גט חליצה. וכבר כתבנו הלכותיו וענייניו בספרנו השני בהלכות ייבום וחליצה מבואר. מיהו החזרנו הנה טופס גט חליצה להחזירו בסדר השטרות. וגט חליצה הכין הוא, ברישא צריכין בי דינא למיקבע דוכתא ביממא ועבדינן סנדל דאית ליה עקב ושנצי ודלא תפיר בכיתא ומשוי ליה ברגליה דימינא ומקרו ליבמה להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי בלשון הקודש ומקרו ליבם לא חפצתי לקחתה וצריך יבם לדחוסיה רגליה בארעא ואתיא יבמה ושריא שנצי דסנדלא ושלפא ליה מרגליה ושדיא רוקא מפומ(י)ה קמי יבם וצריכין דייני למיחזי רוקא כד נפיק מפומה ובתר הכין מקרו לה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל [וכל דהוו יתבי קמן ענינא בתרה] חלוץ הנעל תלתא זימני. וכד כת' גט חליצה צריך לסרגולי למגלתא במסרגלא ולא בדיותא לפי שאין כותבין שתי תיבות בלא שרטוט ובגיטא דחליצותא כתבינן לכל הני פסוקי' שלימים בלא סירוס הילכך צריך לסרגולי למגילתא דגיטא במסרגלתא ולא בדיותא וצריך למיכת' בגיטא. במותב תלתא כחדא הוינא ומחתם עליה תלתא ובלבד שיודעין להקרות. ואיכא נמי מאן דאמ' כי צריכין חמשה למותב גט חליצה ולחתום בגט שלשה מן החמשה וזה כולו כבר פירשנוהו במקומו בהלכות ייבום וחליצה פירוש מבואר ולישנא קמא דוקא. ואיכא מאן דכת' ואין אומ' דבריו אלא בעמידה דכתי' ועמד ואמר וזה נמי פירשנוהו מאי דסבירא לן בהלכות ייבום וחליצה.
וזהו נוסח גט חליצה. ביום פלוני דהוא יום כדין לירח פלוני דהוא כדין וכדין לבריאת עולם למניינא דרגילנא למימנא במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה אנחנא דייני דמקצתנא חתימין למטה במותב תלתא כחדא הוינא בבי דינא וסליקת קדמנא פלוניתא בת פלוני או ארמלת פלוני והקרת לקדמנא גברא חד דשמיה פלוני בר פלוני וכך אמ' לנא פלוניתא דא דפלוני בר פלוני אחוהי דפלוני דנא מאבוהי והוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמא בישראל [לא] שבק והדין פלוני אחוהי וחזי ליבומי יתי כען רבנן דייני אמרו ליה אי צבי לייבומי יתי יבם ולא ליטל[ע] עלי קדמיכון רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואשתמודענוהו לפלוני דנן דאחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה ואי לא איטלע לן קדמנא רגלך ימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך וענה ואמ' לית אנא צבי ליבומי יתה מידי אקרנוה לפלוניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע ליה רגליה ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומיה על ארעא ותוב אקרנוהו לפלוניתא דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותוב אקריניה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבין תמן ענינן בתריה בית חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעביד עובדא דנא קדמנא שרינא לפלוניתא דא למהך להתנסבא לכל גבר לכל מאן דתיצבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעת מיננא פלוניתא דא גיטא דחליצותא דנא וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכו כדת משה וישראל וחתומין תלתא על האי גיטא דחליצותא ולא בעיא לאמתוני תלתא ירחא אלא שריא לאלתר לאנסובי לכל מאן דבעיא וכד כתבי הני קראי בהאי גיטא דחליצותא לא ליכתו' התיבות מסורסו' אלא התיבות כתקנן כדכתיבי בספר תורה.
<h2>דף סז:</h2>
והשטר השלישי הוא אפטרופסותא דיתמי. והוא על שני עניינים כגון אפטרופוס שמינהו אבי יתומים פעמים שכותב עליו בצוואתו ופעמים שאין כותב אבל אפטרופוס שמינוהו בית דין כותבין עליו בית דין שטר אפטרופסות והוא שנו בפר' הניזקין [גיטין נ"ב ע"א] יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע, מינוהו בית דין לא ישבע, אבא שאול אומ' חילוף הדברים וכו'. וכבר פירשנו זה לעיל בסוף הלכות הנשבעין ונוטלין בענין הנשבעין על טענת שמא. תנו רבנן אפטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה ועבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר (שאין) [שיש] לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפלין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגלה, ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר (שיש) [שאין] לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים ואין אפטרופין רשאין לדון ולחוב ע"מ לזכות בנכסי יתומים ואין האפטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מאי טעמא דילמא מישתדפי. ואין אפטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות וכו', והאי מתניתא בסיעתא דשמיא אנו עתידי' לפרשה בהלכות דין האפטרופין לקמן. וגרסינן נמי בפר' איזהו נשך [ב"מ ע' ע"א] אמ' ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכא עבדינן להו אמ' ליה מותבינן להו בבי דינא ויהבי להו זוזא אמ' ליה והא קא כליא קרנא אמ' ליה ומר היכי עביד אמ' ליה מבדקינן גברא דאית ליה דהבא ונקטינן מיניה ויהבינן ליה ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד דהבא פריכא אין אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו גביה ואתי מרי דפקדון ויהיב סימנא ושקיל ליה, אמ' רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא אי לא משתכח ניכלו זוזי דיתמי, אלא אמ' רב אשי מבדקינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאוריתא ולא מקבל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד.
וזהו טופס השטר. אנו בית דין חתומי מטה הוזקקנו לעיין ביתמי פלוני הנפטר דאיתפטר לבית עלמא וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וחפש[נו] לו אחר כל עזבונו ומצאנו לו כך וכך עבדים כך וכך זוזים כך וכך קרקעות כך וכך מאני ביתא וכסותא (והניא) [והניח] יתומים קטנים פלוני ופלוני ואם יש עליו חוב כתובת אשה או יש לו חובות אצל בני אדם כותבין הכל באותו שטר וכיון שהניח יתומים אלו קטנים ולא היו בקיאין בעסקי משא ומתן וראינו שהם צריכין לאוקומי להו אפטרופא דאזיל ודאין בהדי בעלי דינייהו או למיזבן מאי דלא איפשר להו מן זביני ובדקנו בגברי וחפשנו אחר אדם נאמן ובקי וכדאמור רבנן שהוא ראוי למנותו אפטרופוס על היתומים ומצאנו פלוני זה בן פלוני דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותיהו וגברא מהימנא הוא ופייסנוהו בכך ומנינו אותו עליהם אפטרופוס ומסרנו בידו כל הנכסים לעשות בהן מה שראוי לו כדין כל אפטרופין בקיאין ונאמנין ולא יהא כח בשום כל אדם בעולם למחות בידו מה שיעשה בנכסים לצורך היתומים מיום זה והלאה וכל מה שיעשה לצרכן עשוי עד שיגדלו היתומים ויהיו בעסקי משאות ומתנות ויקבלו מידו את שלהן ועד שיגדלו לא יהיה כח בידם ולא ביד הבאים מכחם לסלק אפטרופוס זה מאפטרפסותו כי אם ברשות בית דין לפי שאדם הגון וכשר הוא וראוי למנות אפטרופוס וגם ייפינו את כח אפטרופוס זה שלא יהא כח ביד היתומים לעולם להשביעו שום שבועה קלה וחמורה ולא להחרימו אפי' חרם סתם ואפי' הדרת הראש בשביל אפטרופסות זה שכך ייפינו את כחו לפי שלא ליכנס באפטרפסות זו כי אם על תנאי ושטר אפטרפסות זה שריר וקיים בריר וחזק ככל שטרי אפטרופסות שרירין וקיימין דנהגין בישראל העשויין כתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ומה שראינו וידענו מן הנכסים מסרנו הכל לפלוני זה האפטרופוס ביום פלוני לחדש פלוני בשנת פלוני בכך וכך לבריאת עולם למניינא דרגילנא ביה למימני במתא פלוני' והכל שריר וקיים. ומוסרין זה הכתב ביד אותו האפטרופוס כדי שיהא כח בידו למכור ולהתעסק בכל צרכי היתומים, ויש נמי מי שכותבין שטר אחר בהאי לישנא אות באות תיבה בתיבה שיעמוד ביד נאמן אחד או ביד בית דין וכל מה דאיפשר לעיוני בדיתמי טפי עדיף. ויש לך שטר אפטרופסות אחר שאינו מעסקי משאות ומתנות אלא כגון הקהל שבוררין להם אדם שימנו עליהם לראש וכותבין לו שטר אפטרופסות ולעניות דעתין האי מילתא לית לה קצבה שאם ימנו עליהם הקהל בית דין או רב לההוא ודאי כותבין שטר שבועה או שטר קנסות כפום מאי דבעי ההוא רישא או ההוא דיינא דממנין עליהון וחתמין לתחת כל מובחרין שבאותו קהל וראוי לגדור או להחמיר בדבר זה הרבה וכל העובר בתקנה ראוי לנדותו ולהחרימו וכל הפורץ גדר ישכנו נחש.
ומצאנו בקצת נוסחי עתיקי בשטרי השטרות דכת' בהו להאי לישנא שטר אפיטרופסות. אנו זקנים וראשי הקהל דממתא פלונית החתומים למטה כך היה שברוב עונינו שחונו ונתמעטנו ונתדלדלנו עד אשר נשארנו מעט מהרבה כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה ונשארנו בני קהלנו בלא ראש ובלא נשיא ובלא אב בית דין ולא מנהיג עד אשר נעשו כצאן אשר אין להם רועה וקצת בני קהלנו הולכים בלא כסות וקצתן אומרין נבלות הפה וקצתן מתערבין עם הגוים ואוכלין פיתן ונעשו כהם ואין ביניהם הפרש אלא על שם היהדות לבדה, וכיון שראינו כן קצה רוחינו ונקטה עלינו ונתחברנו עם כל בני קהלינו ונשאנו ונתננו וראינו שדבר זה גנאי הוא לנו ולבני קהלנו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו ופייסנו מקטון ועד גדול ממראנא פלוני ופלוני חבר עירנו לפי שהוא חכם ונבון וירא שמים ואמיד בממון ושונא בצע ונתמנה לנו המקום יחזיק לו טובה ובקשנו ממנו להדרכינו בדרך ישרה ולהורותינו תורת אלהינו ית' שמו לעד ויתרומם זכרו לנצח וכדי לשפוט עלינו מה שיראוהו מן השמים ולכוף לנו בני אדם שאומרין נבלות הפה ולהלקותם ולנדותם והמתערבים עם הגוים כדי להדריכם בדרך ישרה ולהסירם מעיקולם ולהורותם אולי ירחם המקום עלינו ויכפר אשמותינו בשמעינו תוכחותינו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו ומילוליו וכל בר ישראל מבני קהלינו שיצא מדבריו או יעבור על מצותיו יהא בחזקת נדוי ובניו ממזרים פתו פת כותי ויינו יין נסך לא יקבר בקברי ישראל ויצאו בניו מבית הספר ולא יומל לו בן ומי שיעבור מדבריו וישנה את הדרך ויעקש את הישרה יהא בחרם יהושע בן נון ובקללת אלישע בן שפט ובשמתא דרב יהודה בר יחזקאל [עי' קידושין ע' ע"א], וכל המעמיד מבני קהלינו מאשר ישנו פה ואשר איננו פה היום מלכא דעלמא הוא יברך יתיה ויזכה יתיה וכו', ומה שהסכימה דעתינו עם דעת כל בני קהלינו לכתוב ולחתום ביום פלוני שנת כך וכך כתבנו וחתמנו וכו', וזה שכתבנו האי שטרא דתקנתא הכא לא שזה מקומה כי בכתב המינוי הוא מקומה אלא כתבנוהו כאן לפי שנמצא בנוסחא עתיקה בכלל השטרות.
<h2>דף קו.</h2>
והשטר הי"ג הוא גט חליצה. וכבר כתבנו הלכותיו וענייניו בספרנו השני בהלכות ייבום וחליצה מבואר. מיהו החזרנו הנה טופס גט חליצה להחזירו בסדר השטרות. וגט חליצה הכין הוא, ברישא צריכין בי דינא למיקבע דוכתא ביממא ועבדינן סנדל דאית ליה עקב ושנצי ודלא תפיר בכיתא ומשוי ליה ברגליה דימינא ומקרו ליבמה להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי בלשון הקודש ומקרו ליבם לא חפצתי לקחתה וצריך יבם לדחוסיה רגליה בארעא ואתיא יבמה ושריא שנצי דסנדלא ושלפא ליה מרגליה ושדיא רוקא מפומ(י)ה קמי יבם וצריכין דייני למיחזי רוקא כד נפיק מפומה ובתר הכין מקרו לה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל [וכל דהוו יתבי קמן ענינא בתרה] חלוץ הנעל תלתא זימני. וכד כת' גט חליצה צריך לסרגולי למגלתא במסרגלא ולא בדיותא לפי שאין כותבין שתי תיבות בלא שרטוט ובגיטא דחליצותא כתבינן לכל הני פסוקי' שלימים בלא סירוס הילכך צריך לסרגולי למגילתא דגיטא במסרגלתא ולא בדיותא וצריך למיכת' בגיטא. במותב תלתא כחדא הוינא ומחתם עליה תלתא ובלבד שיודעין להקרות. ואיכא נמי מאן דאמ' כי צריכין חמשה למותב גט חליצה ולחתום בגט שלשה מן החמשה וזה כולו כבר פירשנוהו במקומו בהלכות ייבום וחליצה פירוש מבואר ולישנא קמא דוקא. ואיכא מאן דכת' ואין אומ' דבריו אלא בעמידה דכתי' ועמד ואמר וזה נמי פירשנוהו מאי דסבירא לן בהלכות ייבום וחליצה.
וזהו נוסח גט חליצה. ביום פלוני דהוא יום כדין לירח פלוני דהוא כדין וכדין לבריאת עולם למניינא דרגילנא למימנא במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה אנחנא דייני דמקצתנא חתימין למטה במותב תלתא כחדא הוינא בבי דינא וסליקת קדמנא פלוניתא בת פלוני או ארמלת פלוני והקרת לקדמנא גברא חד דשמיה פלוני בר פלוני וכך אמ' לנא פלוניתא דא דפלוני בר פלוני אחוהי דפלוני דנא מאבוהי והוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמא בישראל [לא] שבק והדין פלוני אחוהי וחזי ליבומי יתי כען רבנן דייני אמרו ליה אי צבי לייבומי יתי יבם ולא ליטל[ע] עלי קדמיכון רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואשתמודענוהו לפלוני דנן דאחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה ואי לא איטלע לן קדמנא רגלך ימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך וענה ואמ' לית אנא צבי ליבומי יתה מידי אקרנוה לפלוניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע ליה רגליה ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומיה על ארעא ותוב אקרנוהו לפלוניתא דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותוב אקריניה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבין תמן ענינן בתריה בית חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעביד עובדא דנא קדמנא שרינא לפלוניתא דא למהך להתנסבא לכל גבר לכל מאן דתיצבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעת מיננא פלוניתא דא גיטא דחליצותא דנא וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכו כדת משה וישראל וחתומין תלתא על האי גיטא דחליצותא ולא בעיא לאמתוני תלתא ירחא אלא שריא לאלתר לאנסובי לכל מאן דבעיא וכד כתבי הני קראי בהאי גיטא דחליצותא לא ליכתו' התיבות מסורסו' אלא התיבות כתקנן כדכתיבי בספר תורה.
<h2>דף קז.</h2>
והשטר הי"ד הוא גט מיאון. וכבר כתבנו הלכותיו ועניניו בספרנו השני בהלכות ממאנת ואילונית מיהו החזרנו הנה טופס גט מיאון לכתבו בסדר השטרות וגט מיאון הוא בזמן שהנערה היא יתומה קטנה והשיאוה אמה ואחיה לדעתה דודאי בזמן שיש לה אב וקבל בה אביה קידושין אפי' קטנה בת יום אחד אם קבל בה אביה קידושי' תפסי בה קידושין דאוריתא ולא יכלה למאוני לעולם ואין יוצאה אלא בגט כריתות לכשתגדל והיכא דקבל בה אביה קידושין כשהיא קטנה איכא מאן דאמ' דצריכא מילתא עיונא ואנן כבר כתבנו בהלכות ממאנת מאי דסבירא לן בהאי מילתא. וכבר פירשנו אלו הענינים בהלכות ממאנת ואילונית אבל היתומה הקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה או שנשאת היא לדעתה היא שיכולה למאן ולכך קתני שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה ולא קתני שקידשוה דקידושי קטנה אינן כולם וזה פירשנו אותו בהלכות ממאנת פירוש מבואר ולכן לא הוצרכנו להחזיר כאן הענין. ויש מי שאומ' שממאנת בין בבית דין בין שלא בבית דין וכבר פירשנו זה במקומו. ותנן ביבמות פר' בית שמאי אומרי' אין ממאנין וכו' [ק"ז ע"ב] אי זהו קטנה שצריכה לימאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעת(ה) (אבי"ה) אינה צריכה לימאן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה (לישמר) [לשמור] קידושיה אינה צריכה לימאן כלומ' כמו שלא נתקדשה דמיא. [שם ק"ח ע"א] אמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כר' (אלעזר) [חנינא] בן אנטיגנוס. אמ' רב יהודה ואמרי לה במתניתא בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולא אנא בעיא להתנסבא ליה כיון דחזי דקא נפיש דבורא אמרי אתי לאחלופי בגיטא [תקינו הכי ביום פ' מיאנה פ' בת פ' באנפנא, ולא דמיא מיאון לגט דממאנת באיש הוא מותר] בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו אבל אם מיאנה ביבם אסורה לאביו דבשעת נפילה נראית ככלתו וזה כולו מפורש במקומו. והקטנה הממאנת כיון שגדלה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה לימאן ואינה ממאנת אלא בקטנותה בבדיקה כמו שפירשנו במקומו. ואשכחן בנוסח גט מיאון וכת' רבינו סעדיה גאון ז"ל וקצת קמאי כדכת' ביה הכי איך פלונית בת פלוני אתא לפנינו לבית דין וכן אמרת דפלוני אבי או פלוניתא אמי קדישו יתי לגברא דשמיה פלוני וכו' ולעניות דעתין הם מילתא טעותא היא שאם קידשה אביה וקבל בה קידושין ודאי אינה יכולה למאן ואין יוצאה בגט נמי עד שתגדיל ואי אמרינן כגון שמת אביה כשהיא קטנה וכהני דכתבינן אמ' לעיל דאמרי דצריכא מילתא עיונא, אנן לעניות דעתין לא חזינאן בה משום מיאון אלא קטנה בכל יום שקיבל בה אביה קידושין בין מת אביה בין לא מת אביה אינה יוצאה אלא בגט לאחר שתגדיל דלא כת' בה הילכך לא ידעינן מאי קא כתי' רבי' סעדיה בהא מילתא.
ונוסח גט מאון כך הוא. איכא מאן דלא כתבי ביה אלא הכי. ביום פלוני דהוא כך וכך לירח פלוני אתת פלוניתא בת פלוני קדמנא ואמרה דאנא הוינא נסיבנא להדין גברא ואנא קטנה ואטעיוני אמי או אחי ואנסבוני להדין גברא והשתא אנא ממאנה ביה קדמיכון ובדיקנא להדין פלוניתא בת פלוני ואשכחן יתה דעדיין היא קטנה ומדמיאנה באנפנא שריונהא למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ומשום מקצרין האי לישנא כדאמרינן לעיל כדאמור רבנן כיון דחזי דקא נפיש דבורא אמרי אתי לאחלופי בגיטא תקינו הכי. ביום פלוני מיאנה פלוניתא בת פלוני באנפנא. ומינייהו מאן דמאריכין בלישנא והכי קא כתי' בנוסחי עתיקי. ביום פלוני בירח פלוני והוא שנת כך וכך לבריאת עולם למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלונית דעל מקום פלוני' מותבה איך פלוניתא בת פלוני אחת לקדמנא לבי דינא והכי אמרת לנא פלוניתא דא אמי או אחי אטעו יתי וקדישת יתי לאנתו להדין פלוני בר פלוני ואנא ינוקתא הויתי בההוא שעתא ועד השתא נמי אנא ינוקותא ואנא ממאנא ביה. ואית דכתבי בלישנא לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולא אנא בעיא להתנסבא ביה והדין לישני כבר כתבינן לעיל דסלקום לרבנן קמאי חכמי התלמוד ולא קא כתבי ביה אלא מיאנה פלוניתא בת פלוני באנפנא. ואית נמי דכתבי ביה הכי ולא חזיא לאנסובי לא לי ולא לזרעייתי וכיון דחזינא דהכי אמרת לנא בדיקנא להך פלוני[ת] ע"י נאמנים ואסהידו קדמנא דעדיין היא קטנה וכד חזינא דאמרת קדמנא הדין פלוני' בהדין עניינא כתיבנא לה גט מיאון ויהיבנא בידה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין כדת משה וישראל ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ומה דהוה קדמנא כתבנא וחתימנא ויהבינא בידה למיהוי לה לזכות ולראיה. וגרסינן ביבמות בפר' מצות חליצה [ק"ו ע"א] אמ' רבה אמ' רב סחורא אמ' רב הונא חולצין אעפ"י שאין מכירין וממאנין אעפ"י שאין מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין חיישינן לבית דין טועין דילמא לא דייקי בתר עדים ורבא דידיה אמ' אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא א"כ מכירין לפי' כותבין גט חליצה אעפ"י שאין מכירין וכותבין גט מיאון אעפ"י שאין מכירין ולא חיישינן לב"ד טועין מאי טעמא דבי דינא בתר בי דינא לא דיקי אבל בתר עדים דייקי והלכתא כרבא ומפורש זה בפר' יש נוחלין [ב"ב קל"ח ע"ב].
